עמותת בית התנועה להסתדרות פא"י בני ברק נ' מאירוביץ ואח'

החלטה

"צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ יבא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ"

(משלי פרק יח, פסוק יז)

"מדרך האנשי' להאמין בספור המנגד להם ראשונה ולזה יהיה אצל השופט האיש הראשון שיבא לפניו צדיק בדברי ריבו כי יאמין לדבריו וכאשר יבא רעהו להגיד לו הפך הדברי' ההם לא יאמינהו כי אם אחר החקירה השלימה והנה לזאת הסבה מנעה התורה שלא ישמע הדיין דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו".

רלב"ג (ר' לוי בן גרשון, פרובנס, מאה 14)

כללי

1. בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד הוא סעד יוצא דופן שניתן ע"י בית המשפט, תוך פגיעה ממשית בזכויות הצד שכנגד, כשנשללת ממנו זכות הטיעון ותוך הפרת הכלל היהודי היסודי של "ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם.." (ספר דברים, א, טז:ב').

2. מיסודו של ציווי "שמוע בין אחיכם" נלמדים כללי הצדק הטבעי ובין היתר איסור שלילת זכותו של בעל דין להיות נוכח בעת השמעת טענותיו וראיותיו של הצד שכנגד. זו פגיעה בזכות יסוד לפיה זכאי בעל דין להתגונן בפני הטענות והראיות המועלות נגדו (ראה שו"ת הרמ"א, מהד' זיו, סימן קח, עמ' תנ-תנא). כלל זה הפך לחלק מהותי במשפט הישראלי (ראה בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פ"ד מח(3) 9-7).

רבים סבורים, כי מקורם של כללי הצדק הטבעי במשפט האנגלי; לאמיתו של דבר, מקורם בתורת ישראל, וממנה נתגלגלו לשיטות משפט אחרות (ראה מ' זילברג, טוהר השיפוט במשפט העברי, בתוך: "באין כאחד" (ירושלים תשמ"ב), עמ' 224-207.)

3. כשבית המשפט מתעלם מכללים אלו ונותן צו זמני ארעי במעמד צד אחד יוצאים מנקודת הנחה שזהו צו שניתן למי שסר לשופט תורן בבית המשפט וזועק במזכירות "גוואַלד! גוואַלד! גוואַלד! " ואינו יכול להמתין ולו יום אחד נוסף כי מצבו מורע משעה לשעה ולכן בית משפט נענה למבוקש במעמד צד אחד, תוך הטלת ערבויות מתאימות.

4. דא עקה, כפי שהסתבר במהלך הדיון, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצד שכנגד והתרשמתי מהחקירות הנגדיות של הצדדים, עולה שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק כנגד המבקשת, מה גם שהמערכת העובדתית לביסוס הבקשה לסעד הזמני היתה ידועה לה זמן רב לפני הגשת הבקשה, וכעולה מדברי הרלב"ג, שפרשנותו על ספר משלי הובאה בפתח החלטתי זו.

5. משכך יש בליבי חשש כבד שהליך זה – במתכונתו כפי שהוגש - לא היה ראוי מלכתחילה ונעשה תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

רקע

6. מונחת בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, למניעת כניסת המשיבים לנכס המצוי ברחוב ירושלים 6 בבני-ברק, במהלך כל ימות השבוע למעט שבתות ומועדי ישראל וזאת לצורך קיום תפילתם, לאסור על המשיבים למנוע מן המבקשת לעשות שימוש בלתי מוגבל בנכס הן בעצמה והן למי שתראה לנכון לצרף עמה, הן בחינם והן בתמורה. כמו כן מתבקש בית המשפט למנוע מן המשיבים לאסור על המבקשת או מי מטעמה להצטרף עימם יחד לתפילות באולם בשבתות ובחגים וכן למנוע מהמשיבים לבצע כל פעילות אחרת בנכס ובאולם וכל הנ"ל עד לבירור התביעה העיקרית לפינוי וסילוק ידם של המשיבים מאולם התפילה.

7. לטענת המבקשת משיבים 1 ו-2 קיבלו את רשותה של המבקשת מתוך נדיבות לקיים באולמה הפרטי תפילות בשבתות ובמועדי ישראל בלבד, והשיבו למבקשת רעה תחת טובה כשצירפו למניין, ללא רשות המבקשת את המשיבים 3-7 ויהודים נוספים. עוד נטען כי קבוצת המתפללים וה"פולשים" עשו יד אחת כנגד המבקשת במטרה להשתלט על הנכס ולהדיר את רגליה של המבקשת מן הנכס.

8. לחיזוק טענותיה, מציינת המבקשת כי היא שרכשה את הנכס מכספי החברים עוד בשנת 1968 או בסמוך לכך , והיא הבעלים הרשום ובעלת הזכויות של הבניין ברחוב ירושלים 6 בבני ברק. בנוסף לכך המבקשת אף מחזיקה בפועל בבניין כולו ובאולם המצוי בתוכו מתפעלת את המקום ומקבלת לידיה ועל שמה את תשלומי החובה השונים.

9. עוד טוענת המבקשת כי עם היוודע דבר הפלישה האמורה פנתה לנציגי קבוצת המתפללים המשיבים 1 ו-2 והבהירה להם כי היא מתנגדת להמשך נוכחותם של הפולשים באולם אולם לטענתה הם התעלמו מפניות העמותה ועושים באולם המבקשת כבתוך שלהם.

10. לעומת זאת טוענים המשיבים שהבקשה נגועה בשיהוי ובחוסר תום לב, לטענתם המבקשת מלינה על פלישתם של המשיבים 3-7 ומציגה מצג לפיו יש דחיפות במתן צו-מניעה וזאת כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים למבקשת ,אלא שהסכסוך בין המשיבים למבקשת קיים זה עידן ועידנים, עוד טוענים המשיבים כי המבקשת מסתירה את העובדה שפנייה למשטרה הביאה ל בירור מעמיק שתוצאתו היתה כי החזקה בבית הכנסת מצויה בידי המשיבים כדין.

11. בתאריך 06.04.2011 הענקתי צו זמני ארעי על פי המבוקש והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 17/4/011. במועד זה נחקרו המצהירים מטעם המבקשת: הרב גרשום הרפנס ומר עקיבא מאיר והמצהירים מטעם המשיבים: מר יצחק זילבר, הרב אברהם גפני, מר מרדכי גולובינסקי, מר יום טוב קופשיץ ומר אפרים נויפלד. תצהירו של מר יצחק שלמה מאירוביץ נפסל בשל חשש לתיאום עדויות בינו לבין המצהירים האחרים שנחקרו לפניו. בסיום העדויות סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם.

אקדים ואומר שעדותו של הרב גפני, רב בית הכנסת, הותירה בי רושם של אמיתות דברים היוצאים מהלב, ללא משוא פנים, ללא שימוש באפולוגטיקה, תוך הקפדה על קוצו של יוד. עדותו לדידי הכריע את הכף, היא היתה קוהרנטית, מתאימה למסמכים ועדיפה על פני עדויותיהם של מצהירי המבקשת.